יום שישי, השעה 10 בלילה. טלפון מצלצל מהמרפאה. על הקו מיכל הבעלים של שלג, כלבת מלטז קטנטנה בת שנתיים. מיכל מאוד לחוצה ומספרת ששלג בשעות האחרונות מתנהגת מאוד מוזר, משתעלת, מכחכחת בגרון ללא הפסקה כאילו משהו נתקע לה בגרון, ואפילו הקיאה פעמיים. לאחר אחד מהתקפי השיעול שלג רעדה ונראתה כמתקשה לנשום במשך כמה שניות. כעבור 20 דקות נפגשנו כולנו במרפאה…אבל, כמו בהרבה מקרים, עד שמגיעים לרופא הדברים נראים אחרת. במרפאה, שלג היתה ערנית וחיונית ואכלה בשמחה. אך באמת, לאחר כמה דקות שבהן הסתובבה במרפאה, שלג התחילה להשתעל. הבדיקה הגופנית של שלג היתה תקינה לגמרי, מלבד אותם שיעולים ומלבד רגישות למגע באזור הגרון, שהפיקה גם היא מעין שיעול. אז כולם כבר ניחשו ממה שלג סבלה??
שעלת מכלאות בכלבים שעלת בכלבים היא דלקת סימפונות (ברונכיטיס) המאופיינת בשיעול קולני, שרוב האנשים מתארים אותו כ"נתקע לכלב שלי משהו בגרון". באופן כללי, זוהי מחלה הנפתרת בזכות עצמה. כלב עם שעלת מכלאות בדרך כלל ממשיך להיות פעיל ותיאבונו רגיל, למרות התקפי השיעול התכופים. בדרך כלל אין חום, אפתיה או שינוי כלשהו מלבד שיעול רב. לעיתים עקב השיעול הכלב גם ינסה להקיא או יקיא (השיעול הרב מעורר את רפלקס ההקאה וגורם לכך). המחלה נגרמת ממספר גורמים, שילוב של נגיף אחד או יותר וחיידק אחד או יותר. האשמים העיקריים במחלה הם נגיף הפארא-אינפלואנזה וחיידק שנקרא בורדטלה ברונכיספטיקה. יחד הם מתישבים בסימפונות דרכי הנשימה העליונות וגורמים שם לדלקת. אותה דלקת יוצרת גירוי מקומי (שמוביל לשיעול) ולעיתים גם מעט הפרשות. כשכלב חולה משתעל הוא מפזר לסביבה תרסיס (ארוסול) שעלול להכיל את הגורמים למחלה ובכך להדביק כלבים נוספים. המחלה מאוד נפוצה, בדרך כלל במקומות בהם יש ריכוזי כלבים כמו מכלאות, פנסיונים ואף גינות כלבים יכולות להוות מקום להדבקה. המחלה מתפרצת לאחר דגירה של מספר ימים ונמשכת בדרך כלל עד שבועיים וכאמור, לרוב, עוברת לבד גם ללא כל טיפול. במקרים נדירים עלולים להיווצר סיבוכים מסכני חיים (בדרך כלל אצל כלבים מאוד צעירים או מאוד מבוגרים) כמו דלקת ריאות.
האבחון מתבצע על סמך הבדיקה הגופנית וסיפור המקרה (למשל חשיפה לכלבים חולים, שהייה בכלבייה ועוד). ניתן לבצע צילום רנטגן ובו יתגלו לרוב סמנים לדלקת סימפונות, אך על פי רוב אין זה נחוץ כלל.
הטיפול יתבצע לפי חומרת המקרה. במקרים הקלים אין צורך בטיפול תרופתי כלל ולעיתים הטיפול יכלול אנטיביוטיקה ונוגדי שיעול או מרחיבי סימפונות. כמובן שאם ישנה הסתבכות במחלה אז הטיפול יהיה מורכב בהתאם. מבחינת מניעת המחלה, החיסון השנתי שכלבים אמורים לקבל שנקרא חיסון משושה, מחסן כנגד חלק מהגורמים למחלה. משום ששעלת הינה זיהום מקומי בדרכי הנשימה, יש צורך במתן חיסון מקומי הגורם ליצירת חסינות באזור דרכי הנשימה. חיסון זה הוא ספציפי לשעלת המכלאות ומחסן כנגד כל הגורמים למחלה, חיסון זה ניתן בצורה קצת שונה מהזריקה הרגילה. נותנים אותו בטפטוף או בתרסיס ישירות לאף. מומלץ לחסן לפחות שבועיים לפני חשיפה מתוכננת לכלבים. אפשר לחזור על החיסון פעם בחצי שנה עד שנה.
לסיכום, מניעה היא הדרך הטובה ביתר: להימנע במידת האפשר מחשיפת כלב צעיר או מבוגר לריכוזי כלבים (פנסיון, כלביות וכו'). • התמדה על חיסון המשושה השנתי. • חיסון ספציפי נגד שעלת כשבועיים לפני החשיפה המתוכננת. בחזרה למרפאה… שלג הקטנה נרגעה מאוד כששמעה שבסך הכול היא סובלת משעלת מכלאות ושמחה לגלות כי הטיפול במחלה הוא יחסית קל. שלג קבלה במשך 10 ימים סירופ אנטיביוטיקה (שבכנות, פחות אהבה את הטעם שלו) וכדורים שהקלו על השיעול למספר ימים ועד מהרה חזרה לאיתנה.