בעולם החתולים יש חלוקה ברורה לקבוצות, ואני לא מדבר על החלוקה שהחתולים עושים בינם לבין עצמם אלא לחלוקה שאנחנו יצרנו. מצד אחד יש את חתולי הבית שיהנו ממזון בשפע, תנאים נוחים ולרוב אריכות ימים. מצד שני יש את חתולי הרחוב שילחמו על כל שארית מזון ויהיו חשופים למחלות רבות. בין שתי הקבוצות נמצאים חתולי החצר. חתולי החצר בדרך כלל נהנים מקורת גג ומזון, אך בהחלט חשופים לקשיים ומחלות רבים.
הסיפור הפעם הוא על חתול חצר ששמו ג'וני, בן 4 שנים. בתקופה שקדמה להגעתו של ג'וני למרפאה, שמה לב הבחורה שטפלה בו שהוא מתקשה לאכול מזון יבש (כופתיות) ונראה שכואב לו משהו בפה. לאחר מספר שכנועים התרצה ג'וני וניאות להיכנס לארגז וכך הגיעו למרפאה. בבדיקה במרפאה הדבר הבולט ביותר היה שג'וני סבל מדלקת חניכיים לא נעימה בכלל. תחת הרדמה מלאה, עבר ג'וני ניקוי שיניים ובנוסף גם סורס. להמשך טיפול קבל אנטיביוטיקה ושיכוך כאבים למספר ימים. הימים עברו וחלפו מספר חודשים עד שנפגשו דרכנו שוב. הפעם ג'וני סבל בנוסף לדלקת החניכיים גם מכיבים בפה (פצעים, לרוב על הלשון). חזרתיות זאת הדליקה נורת אזהרה! הפעם מלבד הטיפול הרגיל ג'וני עבר בדיקות דם כלליות ובדיקה ספציפית למחלת איידס חתולים…
איידס חתולים או בשמו המדעי FIV – feline immunodeficiency virus (נגיף הכשל החיסוני בחתוליים) הינה מחלה נגיפית (וויראלית) שזוהתה יחסית לא מזמן, בשנות השמונים של המאה הקודמת. הנגיף שייך לאותה משפחה שאליה משתייך הנגיף שגורם למחלת האיידס בבני אדם, אך הנגיף הזה הינו ספציפי לחתולים ואינו עובר בשום צורה לבני אדם. הנגיף מאוד רגיש לתנאי סביבה ואינו שורד בה זמן רב. לכן, הדבקה חייבת להיות במגע ישיר ולא עקיפה כמו קערות אוכל משותפות, ארגז צרכים וכו'. דרך ההדבקה העיקרית היא באמצעות נשיכות בין חתולים, לכן המחלה נפוצה הרבה יותר בקרב חתולי רחוב זכרים לא מסורסים שנוטים לריב הרבה יותר. לרוב נשיכות הן על רקע קרבות על טריטוריה או נקבה מיוחמת. המחלה יכולה לעבור תאורטית גם בדרכים אחרות אך בצורה הרבה יותר נדירה (תוך כדי הזדווגות, מאם לגוריה ועוד…). הנגיף חודר לתאי הדם הלבנים (לימפוציטים) מסוג מסוים (T helper) ופוגע בפעילותם ובעצם על ידי כך נפגעת יכולתה של מערכת החיסון להגן על הגוף מזיהומים שונים.
למחלה שלושה שלבים: הראשון הוא שלב ההדבקה האקוטית, קורה לרוב חודש וחצי- חודשיים מההדבקה. תתכן עלייה של חום הגוף, הגדלת קשרי לימפה, חולשה, דלקות עיניים ועוד. לרוב שלב זה ימשך מספר ימים אך לעיתים יכול להימשך אף חודשים. השלב השני הינו שלב תת קליני בו הנגיף נמצא בגוף החתול אך לא גורם לסמני מחלה. שלב זה יכול להימשך חודשים עד שנים. לא ניתן לצפות מתי שלב זה יגמר. השלב השלישי הינו השלב הכרוני בו החתול מפתח כשל חיסוני וזיהומים שונים פוגעים בו. בין הסמנים הנפוצים ניתן למצוא דלקות חניכיים, איבוד משקל, חום , שלשול, דלקות עיניים, גידולים סרטניים ועוד. לבסוף החתול לא מצליח להתמודד עם המחלות השונות ומת. האבחון למחלה מתבצע בבדיקת דם פשוטה יחסית בה מגלים נוגדנים ספציפים לנגיף. חתול שנדבק במחלה יפתח נוגדנים תוך מספר שבועות וכך יהיה ניתן להבדיל בין חתול בריא לנשא/ חולה.
הטיפול במחלה יהיה על פי רוב טיפול בזיהומים המשניים, כלומר אם מתפחת דלקת חניכיים אז החתול יעבור ניקי שיניים ויקבל טיפול אנטיביוטי מתאים. בנוסף צריך לדאוג לחתול לאוכל איכותי ומזין וטיפול שוטף כנגד טפילים חיצוניים. בתקופה האחרונה החלו להופיע בשוק תרופות אנטי נגיפיות שעשויות להיות אפקטיביות בטיפול באיידס חתולים. התרופות עדיין מאוד יקרות אך נראות מבטיחות.
חשוב לזכור כי על אף שחתול התגלה כנשא של המחלה הוא יכול לחיות שנים רבות עם טיפול והשגחה מתאימים. כמו תמיד מניעה היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המחלה: – סירוס ועיקור חתולים ימנעו עפ"י רוב מריבות ונשיכות וכך הדבקה פוטנציאלית. – בידוד של חתולים נשאים כדי שלא ידביקו אחרים. – קיים חיסון למחלה (בארה"ב) אך יעילותו לא ברורה בישראל מכיוון שזני הנגיפים כאן שונים מחו"ל.
לאחר שהבחורה שטפלה בג'וני קבלה את המידע על מחלה זאת, החלטנו יחדיו שהפתרון המיטבי עבור ג'וני יהיה שנמצא לו בית קבע ושלא יתרועע עוד עם חתולי הרחוב…לאחר מספר ימים נמצא בית שהסכים לאמץ אותו וג'וני זכה לבית דואג ואוהב וחי עוד שנים רבות אחר כך.
Commentaires