חיסון משושה בכלבים

בטור הפעם אנסה להסביר מעט על החיסונים שכלבים מקבלים ועל חשיבותם. אספר לכם על עכו, גור כבן חודשיים שובב וחמוד מאוד, שאומץ על ידי בעליו באחד מטיוליו בעיר העתיקה (נחשו איפה?? נכון, בעכו…). עכו נמצא משוטט ונטוש וללא אימו. כפי שתיווכחו בהמשך עכו הוא כלב חזק ובר מזל, שכן מצא אותו בעלים מסור ואכפתי וחייו של הגור השתנו מבלי היכר כשנאסף מן הרחובות הקשוחים ועבר לבית נעים ומפנק. בתחילה הכל התנהל בסדר עם עכו וניכר היה שהוא שמח על השדרוג בתנאים. אולם, באחד הבקרים לאחר מספר ימים בביתו החדש, שם לב בעלי הכלב כי עכו שקט, חלש וללא תאבון. כשחזר מהעבודה ראה גם כי עכו שלשל מספר פעמים. עוד באותו היום הגיע למרפאה. עכו באמת היה שקט וחלש, ואפילו במרפאה שלשל פעם אחת שלשול עם מעט דם. משיחה עם הבעלים עלה כי עכו אומץ מהרחוב וככל הנראה לא חוסן וגם לא הייתה דרך לדעת האם אימו חוסנה אי פעם. אז עלה החשד כי מדובר באחת ממחלות הגורים הנפוצות שאנו רואים בכלבים ובמיוחד בכלבים לא מחוסנים, הנקראת "פרוו" (Parvo). לעכו נלקחה בדיקת דם ובדיקת צואה וממצאי הבדיקות הראו כי עכו אכן חולה במחלת הפרוו.

באופן כללי, חיסון הוא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מחלה- על ידי מניעתה! כמו שרבים וודאי מכירים כלבים מחוסנים מגיל צעיר בתרכיב שכינויו הוא חיסון משושה, על שם שש מחלות שנגדן הוא מחסן. אם כלב מקבל את החיסונים במועד ובדרך הנכונה סיכוייו לפתח את אחת המחלות הנ"ל הוא אפסי. קיימים מספר פרוטוקולים לחיסון גורי כלבים, הנפוץ בינהם והמומלץ הוא- חיסון ראשון בגיל 6-8 שבועות ואז חיסון חוזר כל 3-4 שבועות להשלמת 3 או 4 חיסונים (כתלות בגיל ההתחלה). פעמים רבות אני נתקל בגורי כלבים שחוסנו בגיל צעיר מדי ועם תרכיב שאינו מתאים לגילם. הבעיה העיקרית עם כך היא שבניגוד לדיעה הרווחת, הפרוטוקול הנ"ל (שמכיל 3-4 חיסונים) בעיקרו נועד כדי "לתפוס" את חלון ההזדמנויות הנכון לחיסון ורק באופן משני כזריקת דחף (בוסטר). לאחר סיום חיסוני תקופת הגורות יש לחזור על חיסון משושה מדי שנה או בגיל מבוגר יותר יש לחסן מדי שנה בחיסון המכיל רק חלק ממרכיבי המשושה (פירוט בהמשך). חיסון המשושה מחסן כנגד 4 מחלות נגיפיות (ווירליות) וכנגד מחלה חיידקית אחת (שני זנים שונים של אותו החיידק). באופן כללי, החיסון כנגד מחלות נגיפיות גורם לתגובה חיסונית ארוכה יותר (לעיתים של מספר שנים) ואילו על החיסון כנגד המחלה החיידקית יש צורך לחדש בחיסון חוזר כל שנה. ואלו הן המחלות: • פרוו (PARVO)– נגיף הגורם למחלה בגורים, לרוב מחלה קשה הדורשת טיפול ואשפוז אינטנסיביים. על אף הטיפול רבים מהגורים לא שורדים את המחלה. הנגיף פוגע בבתחילה במערכת העיכול ובהמשך במח העצם דבר המוביל לכשל חיסוני. הסמנים הקליניים כוללים: דיכאון, חוסר תאבון, שלשול דמי והקאות. • כלבלבת (DISTEMPER)– נגיף הפוגע במערכת העיכול, מערכת הנשימה ומערכת העצבים. גם כאן עלולה להתפתח מחלה קשה שללא טיפול מתאים (ולעיתים אף איתו) תוביל למותו של הגור. סמני המחלה יהיו לפי המערכות שיפגעו. עיכול- שלשול, הקאות חוסר תאבון, נשימה- סמני מחלה דמויית דלקת ריאות ודלקת עיניים, עצבים- רעידות, עוויתות ועוד. במקרים מסוימים, המחלה (בצורתה העצבית) עלולה להשאיר נזקים בלתי הפיכים ואף לחזור בכלב בוגר שהיה חולה והבריא בהיותו גור. • דלקת כבד נגיפית (HEPATITIS)– נגיף הפוגע בכבד ועלול לפגוע גם בעיניים. המחלה היום נדירה מאוד הודות לחיסון. החשיבות העיקרית בחיסון הוא במניעת הופעתה מחדש של המחלה. • פארא אינפלואנזה (PARAINFLUENZA)– נגיף הפוגע במערכת הנשימה וגורם לסמנים דמויי שפעת. משתתף (עם עוד גורמי מחלה) בהתפתחות המחלה היותר מוכרת שעלת מכלאות. • עכברת (LEPTOSPIRA)– מדובר בשני זנים שונים של חיידקים שגורמים למחלה. זוהי מחלה קשה ורב מערכתית שפוגעת בכבד, כליות ועוד. המחלה הינה זואונטית, כלומר עלולה להדביק בני אדם וגם בנו היא מסוכנת. מכיוון שמדובר במחלה חיידקית, החיסון מקנה הגנה רק לשנה ויש לחזור על חיסון זה כל שנה.

חיסון נוסף הוא חיסון הכלבת, אשר מפאת חשיבותו יוקדש לו פרק נפרד.

ובחזרה לעכו גיבור הסיפור. מחלת הפרוו הינה מחלה קשה שלעיתים הטיפול בה הוא ארוך, אינטנסיבי ולא זול…למזלנו עכו היה כלב קשוח ובעליו היה מסור מאוד. עכו אושפז למשך 5 ימים בהם קיבל טיפול אנטיביוטי, טיפול תומך בנוזלים ותרופות התומכות במערכת העיכול. בנוסף קיבל טיפול במנה אחת של פלסמה. הסימן החיובי ביותר שיכול להיות בכלב החולה בפרוו הוא חזרתו של התאבון, ובאמת במהלך היום הרביעי לאשפוז עכו התחיל לאכול, בתחילה רק עם בעליו ומאוחר יותר עם כולנו. לאחר שהתחזק מעט שוחרר הביתה להמשך טיפול והשגחה.

04-9123654

מתחם תחנת הדלק דור אלון, החרושת 17, כרמיאל