חסימת שתן בחתולים: המקרה של חתולי

הסיפור הפעם מוקדש כולו להולכים על ארבע החכמים יותר, הלא הם החתולים. את חתולי אני מכיר כבר הרבה שנים- הוא שייך לזוג חברים טובים שלי. חתולי הוא החתול הג'ינג'י הכי גדול שראיתי בחיים שלי. הוא מין חתול כזה שאתה חושב פעמיים לפני שאתה ניגש ללטף אותו ובטח ובטח לפני שאתה עורך לו בדיקה גופנית. לפני לא מעט שנים, כשחתולי היה בן 3 ואני הייתי בתחילת לימודיי, התקשרה אלי חברתי וסיפרה לי שחתולי השתין כמה פעמים בבית ולא בארגז הצרכים (מה שלא קרה לו אף פעם עד לאותו היום). באחת הפעמים שבהן השתין בבית הבחינה חברתי בצבע שנראה היה כמו דם בשתן ואמרה שמאז חתולי נראה חסר מנוחה ומיילל הרבה. עבור מי שמכיר את בעיות מערכת השתן של החתולים מספיק לשמוע את התיאורים הנ"ל כדי להבין מה קרה…

מחלות בדרכי השתן של חתולים הם אחד המצבים הנפוצים שוטרינרים פוגשים בקליניקה. הכינוי המקצועי למצבים אלו הואFLUTD – Felin Lower Urinary Tract Disease. כמו שקורה לעתים ברפואה- כששם המחלה ארוך, סימן שלא יודעים בדיוק את הסיבה. גם במקרה של הסינדרום הנוכחי התסמינים הם דומים אך הגורם להם אינו תמיד אותו הגורם וברוב המקרים הגורם למחלה אינו ידוע. חלק מן הגורמים שיכולים להוביל לסינדרום זה (במיעוט המקרים) הם: אבנים ו/או קריסטלים בדרכי השתן, זיהום בדרכי השתן וגורמים נדירים אחרים אך כמו שכתבתי קודם, ברוב המקרים הגורם הוא אידיופאטי- כלומר אינו ידוע. גורם נוסף שנקשר עם הסינדרום הינו "סטרס" (עקה בעברית) של החתול. סטרס יכול להיגרם ממגוון גדול של גורמים. למשל: מעבר דירה, הכנסת בע"ח חדש לבית, שינוי שעות העבודה של הבעלים ועוד…

סימנים בהם ניתן להבחין המעידים על המצב עשויים לכלול: – כניסה של החתול בתדירות גבוה מהרגיל לארגז הצרכים. – ליקוק איזור איבר המין או הבטן התחתונה. – ישיבה לפרק זמן ממושך של החתול בארגז הצרכים, יללות רבות וחוסר מנוחה כללי. – החתול משתין הרבה פעמים כמויות שתן קטנות- לעיתים ניתן יהיה להבחין גם בדם או מוגלה בשתן. – החתול מנסה להשתין ללא הצלחה ולעיתים תוך הפגנת סמני כאב. המחלה קורית לרוב לחתולים שמנמנים, בגילאים צעירית יחסית (לרוב בגילאי שנתיים עד חמש שנים), מעוקרים או מסורסים, אשר חיים רק בבית. גם זכרים וגם נקבות יכולים להיפגע מהסינדרום, אך רק לזכרים זהו עלול להיות מצב מסכן חיים. בזכרים (עקב צינור השופכה הדק שלהם) יכול להתפתח מצב של חסימה בדרכי השתן ואז נראה סימנים של אפאטיה, חוסר תאבון או רצון לשתות, חולשה והקאות. בחסימת שתן הגוף לא מסוגל להיפטר מחומרים שונים בינהם גם האשלגן, שאם רמתו עולה לרמה מסוכנת פעילות הלב נפגעת. אז מה צריך לעשות? אם אתם מבחינים אצל החתול שלכם באחד או יותר מן הסימנים שהוזכרו לעיל, צרו קשר בהקדם עם הוטרינר המטפל שלכם. כמו בכל מחלה, זיהוי מוקדם עשוי להיות ההבדל בין טיפול מוצלח ופשוט לבין טיפול מסובך ובעל סיכויי הצלחה טובים פחות. הבדיקה והטיפול במרפאה יכללו על פי רוב: בדיקות דם, בדיקת שתן, צילומי רנטגן ו/או אולטראסאונד לבחינת שלפוחית השתן והימצאות של אבנים בדרכי השתן, שליחת דגימת שתן לבדיקת הגורם לדלקת הזיהומית, ניטור פעילות הלב על ידי מונינטור או א.ק.ג. במקרה של חסימה בדרכי השתן החסימה תפתח תחת הרדמה מלאה וזאת לאחר ייצוב החיה. הטיפול בבית יהיה כתלות בגורם שנמצא בבדיקות, ויכול לכלול טיפול אנטיביוטי, טיפול נוגד דלקת וכאבים, טיפול מרגיע ומרפה שרירים ועוד…כמעט תמיד ההמלצה להמשך הטיפול בבית תכלול שלושה דברים: מזון רפואי שמטרתו מניעת חזרתיות בעיות בדרכי השתן, עידוד לשתייה (דרך מזון רטוב למשל, מים טריים או מזרקת מים) והעשרה סביבתית (שבעיקר עוזרת להפיג את הסטרס בה עלול החתול להיות). כל אלה יתרמו רבות למניעת הישנות הבעיה בעתיד אך לעיתים קורה שהבעיה חוזרת על עצמה.

ונחזור לטיפול בחתולי. כפי שתיארתי בתחילת הסיפור, חתולי הוא חתול בעל מימדים ואופי, ולשכנע אותו להיכנס לכלוב קטן הייתה משימה כלל לא פשוטה. אבל כשאין ברירה אין ברירה, ולאחר מספר שריטות ופיתויים טעימים חתולי הסכים לשתף פעולה ונלקח למרפאה. שם, תחת טשטוש ומישוש של הבטן הצליח לעשות פיפי. החסימה ממנה סבל לא הייתה חמורה וחתולי קיבל טיפול תומך שכלל בעיקר נוזלים. בנוסף ווידאנו כי הוא עושה פיפי בצורה תקינה בימים הבאים. בנוסף חתולי עבר לאכול מזון רפואי ומאז לשמחתו ולשמחת החברים לא סבל יותר מכאבים וחסימות בדרכי השתן.