הסיפור הבא התרחש לפני מספר שנים, במושב באזור הגליל המערבי. זה קרה בשעות הבוקר המאוחרות של חודש יולי. גולדה וסון, כלבי מושב שמחים וחופשיים (סון- גולדן רטריוור, צייד מומחה וגולדה- כלבת זאב קטנה ועדינה) יצאו לטייל לבדם במטע האבוקדו. כשחזרו לביתם, גולדה היתה במצב רוח ירוד וניכר היה כי משהו מציק לה מאוד. במבט קרוב יותר, הבחינו בעלי הכלבים, כי אזור הפה והצוואר של גולדה נפוח מאוד. במושב נפוצים מאוד הנחשים אשר מסתובבים בשדות ובמטעים ולכן עלה מיד החשד כי גולדה הוכשה על ידי נחש. תוך מספר דקות התארגנו הבעלים ושמו פעמיהם למרפאה. במרפאה, תוך כדי תשאול הבעלים, בדיקה של גולדה וגילוח אזור הצוואר התגלו סמני ההכשה ואושש החשד כי אכן מדובר בהכשת נחש.
הכשת נחש הכשות נחש מתרחשות בחודשים מאי עד אוקטובר, בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב. הכשות האביב ותחילת הקיץ נוטות להיות חמורות יותר. הסיבה לכך היא שבתקופה זו מתעוררים הנחשים משנת החורף והארס שאותו אגרו במהלך מספר חודשים הינו מרוכז יותר. בשל נטייתם של כלבים לרחרח באזורי צמחייה, הם מוכשים לרוב באזור הפנים והצוואר, ולעיתים רחוקות יותר ברגליים הקדמיות. חתולים, לעומתם, מוכשים לעיתים רחוקות יותר, ולרוב ברגליים הקדמיות. חומרת ההכשה משתנה ותלויה בגורמים רבים כגון כמות הארס שהוחדרה, גיל החיה, גודל החיה, מיקום ההכשה בגוף ועוד. רובן המכריע של ההכשות בארץ נעשה על ידי נחש הצפע.
נחש הצפע אמנם, נחש הצפע הארץ ישראלי הינו רק אחד מתוך כעשרה נחשים ארסיים המצויים בישראל, אולם הוא הנחש הארסי הנפוץ ביותר ולכן האחראי לרוב ההכשות. נחש הצפע מצוי כמעט בכל רחבי הארץ ובייחוד בקרבת מגורי אנשים חיות. את הנחש ניתן לזהות על פי הפס העקלתוני הרציף על גבו וצורת הV ההפוכה על ראשו. ישנה חשיבות רבה לכמות וריכוז הארס שהוזרק על ידי הנחש, כאשר גם הכשה מנחש צעיר וקטן עלולה לגרום לנזק רב (לעיתים נדירות ישנן הכשות "עקרות"- בהן לא הוזרק ארס). ארס הנחש מכיל רעלנים שונים, הגורמים נזק למערכות ולאיברים שונים בגוף. מלבד הכאב שגורם הארס, עלול להגרם גם נזק חמור למערכת קרישת הדם, לכליות לכלי הדם וללב. ארס הנחש גורם לעליה בחדירות כלי הדם, ובשל כך יש "בריחה" של חלבון ונוזלים מכלי הדם אל הרקמות ונוצרות בצקות חמורות, בעיקר סביב אזור ההכשה. נפיחות משמעותית ובצקות באזור הראש והצוואר, עלולים לגרום למצב של לחץ על דרכי הנשימה העליונים ואף להוביל לחנק. הפגיעה בכלי הדם ובמערכת הקרישה עשויה להוביל לדימומים באזורים רבים בגוף. בנוסף, תוך כדי ההכשה מוחדרים חיידקים לעור החיה שעלולים לגרום לתהליך זיהומי. במקרה של הכשה, אין לנסות להתקרב לנחש על מנת לזהותו שכן מדובר בסיכון מיותר ומכל מקום, הטיפול זהה ברובו- ללא תלות בזהות הנחש המכיש.
טיפול בהכשת נחש הכשת נחש עלולה להיות אירוע מסכן חיים. בכל מקרה בו קיים חשד להכשה המטרה היא הגעה מיידית לעזרה רפואית, במינימום גרימת לחץ לבעל החיים. אין לנסות לשים חסמי עורקים ושיטות שונות לעצירת התפשטות הארס. אלו עלולות רק להגביר את הנזק! הטיפול בהכשה הנו מורכב, ותלוי בחומרת ההכשה ובסיבוכים שנגרמו למערכות הגוף השונות. בחשד להכשה יבוצעו בדיקות דם מקיפות וניטור אינטנסיבי. הטיפול הראשוני כולל שיכוך כאבים, אנטיביוטיקה לצורך טיפול בזיהום ועירוי נוזלים לווריד. בבדיקות הדם יחפש הווטרינר עדות לפגיעה ביכולת הדם לקרוש, ירידה בתכולת החלבון בדם כתוצאה מאובדן שלו לבצקות, עדות לפגיעה בכליות, בלבלב ובמערכת הנשימה. בנוסף יבוצע מעקב תכוף אחר פעילות הלב, הכולל בדיקות כמו ECG על מנת לחפש הפרעות בקצב הלב ומעקב אחר לחץ הדם שעלול לרדת באופן חמור. בעזרת טיפול מתאים, רוב הכלבים והחתולים המוכשים על ידי נחש שורדים את ההכשה וחוזרים כעבור מספר ימים לחיים נורמאלים. עם זאת, הכשת נחש עלולה להיות קטלנית, וגם בקבלת טיפול מתאים עלולים להגרם סיבוכים… סיבוך אפשרי הינו התפתחות הפרעות קרישה. מערכת הקרישה בדם מורכבת בין השאר מחלבונים שתפקידם להגיב לגירויים מסויימים וליצור קריש דם. ארס הנחש יודע להפעיל את המערכת הזו במנגנונים שונים כך שהוא בעצם גורם ל"ביזבוז" של אותם חלבונים מעבר ליכולת הגוף לייצר חדשים. מצב זה מעמיד את בעל החיים בסכה חמורה לדימומים. הטיפול, במקרה הצורך, הינו מתן של פלסמה (מרכיב עיקרי מהדם). במקרים חמורים של הכשה לעתים יש צורך במתן אנטי-וונום. חומר זה מורכב מנוגדנים שהופקו מסוסים להם הזריקו את הארס בכמויות קטנות. הנוגדנים יודעים "לתפוס" את המרכיבים השונים בארס הנחש ועל ידי כך לנטרל אותם. טיפול זה נשמר למקרים הקשים במיוחד, משום שהחומר מיוצר לצורך שימוש בבני אדם ולרוב אספקתו לטיפול בחיות זעומה.
ובחזרה לגיבורי הסיפור שלנו. גולדה אושפזה למשך הלילה וקיבלה טיפול תומך (נוזלים, שיכוך כאבים, אנטיביוטיקה ואנטיהיסטמינים) והבעלים חזרו לביתם רגועים ושמחים מכך שמצבה של גולדה החל להשתפר. אבל, כאשר הגיעו הביתה וחיפשו את הכלב סון (רק אז נזכרו שסביב כל הלחץ ממצבה של גולדה לא ראו אותו כלל), גילו אותו מתחבא מתחת לבית ומסרב לצאת. לאחר מאמצים ושכנועים רבים הסכים סון לצאת ממחבואו. אז גילו הבעלים לתדהמתם כי גם פניו של סון נפוחות וכי גם הוא הוכש- ככל הנראה על ידי אותו הנחש. ההליך הפעם היה מהיר יותר ולשמחתם הרבה הכשתו של סון הייתה קלה יותר (כנראה שהוכש שני ולכן כמות הארס הייתה מעטה). וכך, גולדה וסון, כפי שחלקו את משחקם עם הנחש במטע, חלקו גם את תא האשפוז לאותו הלילה, ולשניהם שלום (: