מכירים שיש כלבים שדומים לבעליהם ?או אולי אלה האנשים שדומים לכלביהם?? גיבור הסיפור הפעם היה כזה. וונגו היה כלב רועים גבוה ורזה, עם אופי אצילי ונוח, הרבה שכל ומסור לבעליו. הבעלים שלו התקשר אלי יום אחד אחר הצהריים בדאגה רבה וסיפר שלכלב יורד דם מהאף ללא הפסקה ושהוא ניסה בכל מיני דרכים להפסיק את הדימום ללא הצלחה. כשוונגו הגיע למרפאה הוא משך אחריו שובל של טיפות דם, מלבד זאת הוא היה שקט מהרגיל. כשהתחלתי לברר את ההיסטוריה האחרונה גיליתי שבימים האחרונים היה גם מעט דם בצואה אבל רק היום וונגו נראה שקט וחלש יותר. בספירת הדם שבצעתי נראתה רמת טסיות דם (בין האחראיות על קרישת דם) נמוכה מאוד. בישראל, אחת המחלות הנפוצות שיכולות לגרום לירידה ברמת הטסיות ועל ידי כך לדימום לא נשלט היא קדחת קרציות. ובאמת המחלה אומתה לאחר מכן על ידי בדיקת DNA לחיידק.
אז מהי קדחת קרציות בכלבים ולמה כל כך חשוב למנוע אותה? קדחת קרציות נגרמת על ידי חיידק תוך תאי בשם ארליכיה. המחלה מוגדרת כקדחת מכיוון שכשבועיים לאחר החשיפה לקרציה קיימת מחלת חום דמוית שפעת שנמשכת מספר ימים. לעיתים, בתחילת המחלה, הסימנים הקליניים מינימלים ויהיה קשה לזהות את קיום המחלה. המעביר העיקרי של החיידק הוא קרצית הכלב החומה- הקרציה הכי נפוצה שאנחנו רואים בישראל. המאגר העיקרי של הטפיל הינם כלבים והקרציה רק מעבירה את המחלה בין הכלבים. לא להתבלבל, אצל בני אדם גם קיימת קדחת קרציות אך היא נגרמת על ידי חיידק אחר ומועברת על ידי קרציה מסוג שונה. קיימים מספר שלבי חיים לקרציה והיא מסוגלת להיות נשאית לטפיל אפילו למשך שנים אחדות. ההדבקה יכולה להתרחש באביב ובקיץ, יחד עם זאת עקב ימי חורף חמימים ייתכנו הדבקות גם בחודשי החורף, לכן, הטיפול נגד קרציות צריך להיות לאורך כל חודשי השנה במיוחד באזורים נגועים או אצל כלבים שמסתובבים בשטחים פתוחים. כאשר הקרציה נצמדת לעור הכלב היא מפרישה רוק שמכיל חומרים נוגדי קרישה וחומר מאלחש ומתחילה למצוץ את הדם של הכלב. יחד עם הרוק מופרשים חיידקי ארליכיה מבלוטות הרוק של הקרציה. החיידק נבלע על ידי תאי מערכת החיסון ומתחיל להתרבות בתוכם. לאחר מכן מגיע החיידק דרך מחזור הדם למערכת הלימפה, לטחול ועוד. רוב הזמן החיידק הינו תוך תאי ולכן הטיפול בו דורש אנטיביוטיקה יחודית שחודרת ביעילות לתוך התאים. כדי להדביק במחלה הקרציה חייבת להיות על המאכסן לפחות ליממה כדי להעביר את הטפיל ולכן קיימת חשיבות גבוהה לדחות את הקרציות בשלב מוקדם יחסית. לאחר מכן תקופת דגירה של כשבועיים ואז יופיעו הסימנים הקלינים. קדחת קרציות מדביקה את כל הגזעים. ישנם גזעים רגישים יותר כגון: רועה גרמני, האסקי ומלמוט. כאמור, השלב הראשון במחלה שנקרא גם השלב האקוטי מתרחש כשבועיים לאחר ההדבקה ונמשך בין מספר ימים לשבועות. הסימנים יהיו סימנים דמויי שפעת, הרבה פעמים הסימנים יהיו מינימליים ויהיה קשה לזהות אותם. בין הסימנים שעלולים להתפתח: חולשה, חוסר תאבון, דימומים תת עוריים או למקומות נוספים עקב פגיעה בטסיות הדם. כלבים רבים יצליחו להתגבר על המחלה בשלב זה ולפנות את החיידק מהגוף, אך חלקם לא יצליחו ויעברו לשלב הבא. בשלב השני, שנקרא השלב התת קליני (משום שלרוב אין סמנים כלל) הכלב יראה בריא, שלב זה יכול להמשך חודשים ואף שנים. החיידק נמצא ברקמות הגוף וניתן יהיה לראות את הנגיעות רק בבדיקות דם. בשלב השלישי, השלב הכרוני, הכלב יראה את הסימנים הקליניים הבאים או חלק מהם: חולשה כללית, חום, דיכאון, הגדלת קשרי לימפה, דימומים תת עוריים ואחרים. בבדיקות דם ניתן יהיה לראות פגיעה בכדוריות הדם האדומות, טסיות הדם ובתאים הלבנים עקב פגיעה ודיכוי מח העצם. חשוב לדעת! בשלב השלישי (הכרוני) הכלבים מגיבים פחות טוב לטיפול ולעיתים לא מגיבים כלל. עקב הפגיעה המשמעותית במח העצם שעלולה להיות בלתי הפיכה קיים סיכוי ממשי למות מהמחלה לכן קיימת חשיבות רבה למניעה של הדבקה בקרציות וטיפול עוד בשלב הראשון. לכן בהופעת הסימנים הקליניים המתוארים, או חלקם, עם היסטוריה של נגיעות בקרציות יש להגיע לבדיקת וטרינר בהקדם האפשרי. לא קיים חיסון לקדחת קרציות והמניעה היא רק על ידי הורדת נגיעות בקרציות וטיפול בחיידק במידה וקיים. חשוב לבצע בדיקות דם למעקב לאחר טיפול על מנת להעריך את יעילות הטיפול. הטיפול בשלב הראשון של המחלה בדרך כלל מתבצע באמצעות האנטיביוטיקה דוקסיציקלין, אולם אם המחלה התגלתה רק בשלב מאוחר (השלישי) הטיפול עלול לכלול בנוסף לאנטיביוטיקה גם אשפוז, טיפול תומך, מנות דם ועוד… כמו בהרבה תחומים, הדרך הטובה ביותר היא במניעה! קיימים קולרים, אמפולות ומוצרים אחרים מסחריים יעילים מאוד בדחיית וקטילת קרציות. לכן, הקפידו לטפל בכלבכם. ובחזרה לוונגו…לצערנו וונגו אובחן כחולה בקדחת קרציות בשלבה האחרון. הוא קיבל טיפול ארוך ומסור, בחלקו גם בבית החולים הוטרינרי בבית דגן, שכלל אנטיביוטיקה, טיפול תומך, אישפוז ואף מנות דם שהיה בכך צורך. על אף ההשקעה הרבה, הטיפול לא צלח וונגו מת. אמנם לסיפור זה סוף עצוב, אך לרוב אנחנו כן מצליחים לעזור להולכים על ארבע…